<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ה</h1>
<h2>דף נח:</h2>
כל הזוכה בשום דבר בדיני ישראל והיה מתחלה מן הגוי אף על פי שמזי' בזכייתו לישראל אחר אינו רשאי הישראל אחר לומר לגוי שיסלק בכח ישראל חבירו ובזה יש לו דין מוסר. בתרא. גוי אנס שרוצה להרוג ישראל עד שיפדה עצמו בשום קרקע וזהו הנקרא בלשון חכמים סקריקון ופדה עצמו בשום קרקע אמרינן דאגב אונס המיתה גמר ומקנה אף על פי שיהרג הגוי אם יהרגו מאחר שמסור עתה בידו להורגו ולפיכך הלוקח מיד זה הגוי אינו חוזר לבעלים אלא שתקנו חכמים שאם יד הבעלים משגת שהן קודמי' לכל אדם ונותן ללוקח דמי המקח ונוטלה ואם אין יד בעלים משגת או שידם משגת ושהתה ביד הסקריקון קודם שלקחה זה י"ב חדש הרי היא של לוקח ונותן הלוקח לבעלים ויד בעלי' על העליונה או רביע בקרקע או שליש במעות שהם רביע הקרקע אפילו אם קנה בע"ה דינרין בודאי הסקריקו' הוזיל גבי' רביע הקרקע שמכר לו שוה ד' בג' ובודאי הקרקע שוה ה' דינרי' הלוקח לבעלים בה' דינרין הן שליש המעות שקנהו בהן שהן רביע ממה ששוה כל הקרקע לפירו' רש"י לא נעשית זאת התקנ' מי"ב חדש אלא ביהודה אבל במקום אחר אפילו י"ב חדש לא הפסיד דינו ולדעת רב אלפס ורמב"ם דין זה בכל מקום וכן הסכימו כל הפוסקים גטין. והרמב"ם ז"ל כתב [גזו"א פ"י ה"ג] כי הוא גזל בידו עד שיתן לבעלים ובירושלמי אמרו בעלים בידינו היה והלקוחות אמרו לא היה בידכם ליקח המע"ה ונראה מכאן שצריך שיהא ידו משגת בשעה שלקחה לוקח שאם לא כן זכה לוקח בה ואינו מחזירה ונותן לו רביע ואם היה בידם (לוקח) [ליקח] בשעה שלקח' לוקח בעלי' מסלקין ללוקח כל זמן שירצו והו' שלא שהתה ביד סקריקון י"ב חדש. ישראל אחד שלקח מן הלוקח מן הסקריקון שכתבתי למעלה אחר שאכלה הלוקח ראשון ג' שנים ובאו לתבוע ממנו הבעלים הראשונים טוענין ללוקח שני כי שמא לקחה הלוקח הראשון כלומר שנתן הלוקח מן הסקריקון לבעלים הרביע כפי תקנת חז"ל כמו שכתבתי כי טוענין ליורש וטוענין ללוקח כל מה שהיה יכול לטעון הלוקח ראשון. וכמו שהלוקח מן הסקריקו' היה יכול לטעון לבעלים נתתי לכם דינכם כפי תקנת חכמים ולקחתי מכם וכתבתי ואיני צריך להראו' שטר כי כבר אכלתי שלש שנים כמו כן טוענין לזה לוקח שני שמא לקחה מן הבעלים, זולתי שיש הפרש בין לוקח שני ללוקח ראשון כי ללוקח שני טוענין לו אף על גב דלא טעין איהו אבל לוקח ראשון לא טוענין ליה אי לא טעין ליה איהו וכל זה שאכל לוקח ראשו' ג' שנים כי בפחו' מג' אינו כלום בלא שטר כאשר כתבתי בדיני קרקעו' בח"ג. גיטין. גוי אנס שגזל שדה מישר' ולא היה כמו סקריקון שכתבתי למעלה כלומר שלא היה מסור בידו להורגו ולא אמרינן אגב אונ' המיתה גמר ומקנה כמו בסקריקו' ולפיכך הלוקח מן הגוי צריך להחזירה לבעלים בחנם ולמטה אכתוב אם נותן לו מה שנהנהו. ואם הגוי לקח באונס בשביל חוב שחייב לו הישראל בעל השדה יכול לכפור או שמודה בחוב או בתביעה ההיא ומכר הגוי השדה לישראל הלוקח חייב להחזיר לבעלים השדה ובעל השדה ללוקח דמי החוב ואם אינו מודה בעל השדה בחו' מחזיר לו הלוקח השדה בחנם ואם יש אדו' בעי' שיוכל להתרעם מן הגוי ולכופו להחזיר לו שלו ולא נתרעם אין מחזיר לו קרקעו אפי' אינו מודה בעל השדה בטענת (טביעת) [תביעת] הגוי מהחוב. ובדיני קרקע בח"ג כתבתי הלוקח קרקע מן הגוי שנודע שהיה מישראל אם מועיל לו חזקה גטין גוי שאנס שדה מישראל ומכרה לישראל והוא בענין שחייב להחזירה לבעלים אף על פי שיחזירנה בלא מעות המקח נותן לו מה שההנהו ולא מה שהוציא קמא. יהודי שברח ובא השר או המלך ולקח קרקעותיו שאין בהם טסקא או שהיה בהם טסקא והניח אדם שיפרע טסקא בענין שאין רשות לשר ללוקחה בעבור טסקא ומכרה השר לישראל מחזירה לבעלי' ונותן לו מה שההנהו כמו שכתבתי למעלה כי מנהג הוא בכל המקומו' וחוק על פי השרים והמלכים לילך ולדור בכל מקום שירצו ולא יעכב משלו כלום ואם בא האדון לשנות ממנהג זה גזלה דמלכותא הוא לא דינא כמו מוכס שאין לו קצבה קמא.
